תאר את דרישות התכנון של 'פיילוט' לתמיכה בקפיץ גל על פיר לעומת קדח.

מכיוון שקפיצי גל מתרחבים בקוטר בעת דחיסה, שיטת הפיילוט (מרכוז) היא קריטית. עבור 'טייסת פיר', ה-$D_{in}$ של הקפיץ משמש ליישור. קוטר הפיר $D_{פיר}$ צריך להיות בגודל כך ש-$D_{פיר} < D_{in(min)} - \text{כיווץ}$. עבור 'Bore Piloting', נעשה שימוש ב-$D_{out}$ של הקפיץ. קוטר הקדח $D_{קדח}$ חייב להיות $D_{קדח} > D_{out(max)} + \text{Expansion}$. בדרך כלל, נסיגת קדחת מועדפת עבור קפיצי Crest-to-Crest מכיוון שהיא מאפשרת לקפיץ להתרחב בחופשיות ללא כריכת חיכוך כנגד הציר, שאחרת תכניס היסטרזיס לעקומת הטיית העומס.