מהי השפעת ההתפשטות הרדיאלית על קצב הקפיץ של קפיץ גל קרסט לקרסט בהטיות גבוהות?

כאשר קפיץ גל של Crest-to-Crest נדחס לכיוון גובהו המוצק, הקוטר הממוצע $D_m$ גדל עקב השטחת הגלים. נוסחת קצב הקפיץ הסטנדרטית $k = \frac{E b t^3 N^4}{1.23 D_m^3 Z}$ מניחה קוטר קבוע. במציאות, הגדלה של $D_m$ מובילה לאפקט ריכוך לא ליניארי בתחילה, ואחריה התקשות חדה כשהגלים מתקרבים למצב המוצק. המהנדסים חייבים לתת את הדעת על כך באמצעות קוטר ממוצע מותאם $D_{adj} = D_m + (f \cdot \tan(\theta))$ כאשר $f$ הוא סטייה ו-$\theta$ היא זווית הגל. אי התחשבות בכך בשסתומי חלל מדויקים עלול להוביל ללחצי פיצוח שגויים.